<h1>ראבי"ה סימן תת"ח</h1>
<h2>דף כז.</h2>
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם קל וחומר מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדתו אש וכו' אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל קל וחומר ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאינו עליו אלא כעובי דינר זהב אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרימון [שנאמר [שה"ש ד'] כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך] על אחת כמה וכמה. והאי דנקט מזבח הזהב ולא נקט מזבח הנחשת שהמערכה גדולה עליו וכתיב עליה [ויקרא ו'] אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ולא חזינן נמי שנ[שרף] נחושתו ולא חסרו מימיו, משום דלא היה לו גג למעלה. וכן פירש רש"י בחומש שהיה עשוי כמו תיבה שאין לה שולים מלמעלה וגם מלמטה אלא הדפנות, וכשהיו חונים ממלאים אותן באדמה. ודוגמת כן ראיתי במכילתין סוף פרשת וישמע יתרו. ולהכי לא עביד מיניה קל וחומר כי הצדדים אינם נחסרים כי האש לא קרב אליהם. וראיה דכתיב [שמות ל'] במזבח הזהב את גגו ואת קירותיו וגו' לא במזבח הנחושת. ואף על גב שיש לומר שלהכי לא נכתב גג במזבח הנחושת שאין תחתיו עץ כמו במזבח הזהב שהיה מצופה העץ [כדכתיב [שם ל"ז] ויצף אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו וגו'] ולהכי חידש הקל וחומר ותפס ממזבח הזהב שאילו היה חסר קצת היה האש שולט בעץ תחת הציפוי ואפילו הכי לא חסר (כדכתיב ויצף אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו וגו') לא מסתבר שאם כן היה לו גג כגיגית ששוליו הפוכים למעלה והיה לו להזכיר הגג בפסוק אפילו אם אין תחתיו עץ. גם בקל וחומר לא הוזכר העץ דמזבח הזהב אלא שהזהב של גגו לא חסר, ודבר זה היה יכול לומר נמי על מזבח הנחושת, אלא שמע מינה שלא היה לו גג. ומהשתא מתורץ מה שהיו רבותינו מתקשים על ענין מזבח הנחשת שהיה חמש על חמש אמה מקום קרנות ואמה מקום הילוך רגלי הכהנים לכל צד ומקום המערכה אמה על אמה וקימא לן גבי ברזל חם מקצתו חם כולו ואם כן [איך] היו הכהנים [הולכים] ורגליהם לא תכוינה ובגדיהם לא תשרפנה, ואם נס הוא ליחשבי בהדיה עשרה ניסים. ודוחק לומר דניסים דקביעי לא קחשיב ולפי שפירשתי שלא היה לו גג אתי שפיר. אך בשעת סילוק מסעות היה נשאר העפר הממולא בו במקומו והמזבח שהם הדפנות היו מגביהין מן האדמה ורגב אחד עמו שעליו מונח אש של שמים שלא נסתלק אש שירדה בימי משה עד ימי שלמה והיו כופין עליה פסכתר כדאיתא בפרק קדשי קדשים [זבחים ס"א ע"ב]. ובסוף מסכת עירובין [ק"ד ע"ב] ובתמיד [מפורש פסכתר כלי שהיה במקדש]. כשהיו חונים היו ממלא[ין] אדמה והיו מניחין הרגב עם האש על המזבח. אבל קשה לי דבמדרש ראיתי דקאמר [עי' תנחומא תרומה י"א] כמה שנים עמד מזבח ונחשתו לא ניתך, ולפי המדרש צריך לומר שהוא עשוי כגיגית ששוליה הפוכים למעלה ומתחתיה היה ממולא אדמה, כדאמרינן בריש פרק קדשי קדשים [זבחים נ"ח ע"א] מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא על גבי כיפים ולא מחילות. ובענין זה יש לפרש הך [ד]מכילתן, ומזבח הזהב דנקט הכא משום העץ, כדפרישית לעיל.
